רומן, ממואר, ספר ילדים או מדריך: לכל אחד מסלול תרגום אחר
ספר לא נמדד בתרגום לפי אורכו אלא לפי מה שנשבר בו כשהוא עובר שפה. ברומן נשבר הקול, בספר ילדים נשבר המקצב, ובספר מקצועי נשבר מונח שהיה צריך להישאר זהה בכל הופעה. לכן אותו תהליך לא מתאים לארבעת סוגי הספרים הנפוצים.
הטבלה למטה היא הקיצור, וההסבר אחריה.
| סוג הספר | מה הכי מסוכן לאבד | מה נדרש בעיקר |
|---|---|---|
| רומן | קול המספר והדיאלוג | קריאה אנושית של הטקסט כטקסט |
| ממואר | האישיות והכנות | מתרגם שמבין את הסיפור, לא רק את המילים |
| ספר ילדים | מקצב, חריזה, אורך שורה | כתיבה מחדש בתוך אילוץ |
| מדריך מקצועי | עקביות מונחים ודיוק | רשימת מונחים ובדיקה שיטתית |
רומן
הבעיה ברומן היא שאפשר לתרגם אותו נכון לגמרי ולקבל ספר משעמם. כל משפט מדויק, ובכל זאת הדמויות נשמעות אותו דבר, ההומור נעלם, והמתח שהיה בעמוד הראשון לא נמצא שם.
זה קורה במיוחד בדיאלוג. אנשים לא מדברים במשפטים שלמים, והתרגום נוטה "לתקן" אותם ולהפוך אותם למסודרים מדי. כתבנו על זה בלמה דיאלוג נשמע נוקשה בתרגום.
מה נדרש: מישהו שקורא את התוצאה כמו קורא רגיל ושואל אם זה נשמע כמו ספר. לא בדיקה מול המקור — קריאה.
ממואר
ממואר נראה כמו טקסט פשוט ולכן מפתה להתייחס אליו כאל עיון. זו טעות.
הערך של ממואר הוא שהקורא מרגיש שמישהו אמיתי מדבר אליו. הדבר הזה נשען על בחירות קטנות: משפט שנקטע, מילה יומיומית שנבחרה במקום מילה מכובדת, חזרה שנשמעת כמו היסוס. תהליך שמנקה ומייפה — והרבה תהליכי תרגום עושים בדיוק את זה — מוחק בדיוק את מה שהופך את הספר לשלכם.
מה נדרש: להגיד למי שמתרגם, מראש ובמפורש, שהטקסט אמור להישמע מדובר ולא מלוטש. איך מנסחים בקשה כזאת כתבנו באיך מסבירים איך הספר צריך להישמע.
ספר ילדים
זה הסוג שהכי מטעה. הטקסט קצר, המילים פשוטות, ונדמה שזו עבודה של יומיים.
בפועל זו העבודה הקשה ביותר. אם הספר מחורז, החרוז לא עובר — צריך להמציא חדש שאומר בערך אותו דבר ומתאים לאותה תמונה. אם השורה צריכה להיכנס מתחת לאיור, יש לה אורך מקסימלי. ואם ההורה קורא בקול, המקצב חייב לעבוד בפה.
מה נדרש: להתייחס לזה ככתיבה מחדש, לא כתרגום, ולתת למי שעושה את זה חופש לשנות.
מדריך או ספר מקצועי
כאן דווקא הכול פשוט יותר, ובצדק — זה הסוג שסובל הכי טוב תהליך אוטומטי עם בדיקה.
הסכנה היחידה היא עקביות. אם מונח מרכזי מתורגם בשלוש צורות שונות לאורך הספר, הקורא מאבד את החוט, וזו תקלה שקורית גם למתרגמים אנושיים בספר ארוך.
מה נדרש: רשימת מונחים קצרה שנקבעת לפני שמתחילים. עשרים עד חמישים שורות מכסות רוב הספרים, וזה הדבר הזול ביותר שאפשר לעשות כדי לשפר את התוצאה.
איך להחליט בפועל
שאלו את עצמכם שאלה אחת: מה הקורא יאבד אם כל משפט יהיה נכון אבל שטוח.
אם התשובה היא "כלום, הוא בא ללמוד משהו" — לכו על מסלול יעיל עם בדיקה. אם התשובה היא "את כל הסיבה שקראתי את הספר" — תשלמו על עין אנושית שעוברת על הטקסט כטקסט.
המונחים עצמם מוסברים במילון קצר של שיטות תרגום, ושאר השאלות הנפוצות בשאלות נפוצות.
שאלות נפוצות
למה סוג הספר משנה בכלל?
כי מה שנשבר בכל סוג ספר הוא אחר. ברומן נשבר הקול של המספר, בספר ילדים נשבר המקצב, ובמדריך מקצועי נשבר מונח שחייב להיות עקבי. תהליך אחד לא שומר על כל שלושת הדברים.
איזה סוג ספר הכי קשה לתרגם?
כל דבר שנשען על צליל. שירה, ספר ילדים מחורז, וטקסט שמלא במשחקי מילים. שם המתרגם לא מעביר משפטים אלא כותב מחדש בתוך אילוץ.
ומה הכי קל?
טקסט ענייני עם מבנה ברור: מדריך, ספר מקצועי, ספר עיון מסודר. יש בו פחות ניואנס ויותר חזרות, ולכן תהליך אוטומטי עם בדיקה טובה נותן תוצאה סבירה.
ממואר נחשב ספרות או עיון?
מבחינת תרגום — ספרות. הערך שלו הוא הקול האישי, וקול הוא הדבר הראשון שנעלם בתרגום מהיר.
מה השאלה החשובה ביותר לפני שמתחילים?
מה הקורא יאבד אם המשפט יהיה נכון אבל שטוח. אם התשובה היא כלום — אתם במסלול הקל. אם התשובה היא כל הספר — אתם במסלול הכבד.