תרגום דרך שפת ביניים: לספרדית דרך האנגלית, מתי זה עובד?

תרגום דרך שפת ביניים פירושו לתרגם את הספר לא מהמקור אלא מתרגום קיים, למשל מהגרסה האנגלית לספרדית. זה עובד כשהתרגום הראשון טוב מאוד וגמור, וכשאין מתרגם ישיר זמין לשפה שאתם רוצים. זה פחות טוב לספר שהקול שלו בנוי על משחקי מילים, שירה או ניב, כי כל פשרה בתרגום הראשון עוברת הלאה.

מה זה תרגום דרך שפת ביניים

נניח שכתבתם רומן בעברית והוא כבר יצא באנגלית. עכשיו פונה אליכם מישהו מספרד. יש שתי דרכים: לתרגם מהעברית לספרדית, או לתרגם מהאנגלית לספרדית.

הדרך השנייה נקראת תרגום עקיף, או תרגום דרך שפת ביניים. בוויקיפדיה מגדירים את זה בפשטות: תרגום של תרגום.

זה לא המצאה חדשה. ז'וזה סאראמאגו, למשל, תרגם את "אנה קרנינה" לפורטוגזית ב-1959 מתוך התרגום הצרפתי ולא מהרוסית. במשך מאות שנים ספרים נדדו בין שפות דרך השפה הגדולה שהייתה זמינה באותו מקום.

למה אנשים עושים את זה

כי לפעמים זו האפשרות המעשית היחידה.

• אין מספיק מתרגמים ישירים. מתרגמים מעברית לאנגלית יש הרבה. מעברית לפורטוגזית, להולנדית או ליפנית, הרבה פחות. ומאנגלית לכל שפה יש שוק שלם.
• התרגום לאנגלית כבר קיים. אם יש לכם גרסה אנגלית ערוכה, היא חומר גלם מוכן.
• עורכים בחו"ל כבר קראו את האנגלית. אם מו"ל זר החליט לקנות את הספר אחרי שקרא אותו באנגלית, הוא לפעמים יעדיף שהתרגום יישאר קרוב למה שהוא קרא.

מה הולך לאיבוד בדרך

הבעיה פשוטה: כל תרגום הוא סדרה של החלטות, והמתרגם השני מקבל את ההחלטות של הראשון בלי לדעת שהן החלטות.

דוגמה. בספר שלכם יש דמות שקוראים לה "שקד", וזה גם שם של עץ, ובפרק אחד יש על זה בדיחה. המתרגם לאנגלית החליט להשאיר את השם Shaked ולוותר על הבדיחה. המתרגם לספרדית, שקורא רק את האנגלית, לא יודע בכלל שהייתה בדיחה. ואולי בספרדית דווקא היה אפשר להציל אותה.

עוד דוגמאות למה שעובר הלאה:

• שמות. איך כתבו את השם באותיות לטיניות. הצורה שנבחרה לאנגלית תגיע לכל שפה אחריה. כתבנו על זה בלמה שמות משתנים בספרים מתורגמים.
• התייחסויות תרבותיות. אם המתרגם לאנגלית הסביר משהו, או החליף אותו במקבילה אמריקאית, המתרגם השני יקבל את המקבילה האמריקאית. ספרדי שקורא על מנהג ישראלי שהוחלף במנהג אמריקאי מקבל ספר שאין לו מקום.
• טעויות. משפט שהובן לא נכון באנגלית יתורגם לא נכון גם בספרדית, הפעם בביטחון מלא.

לפי אותו ערך בוויקיפדיה, אונסק"ו המליץ כבר ב-1976 להשתמש בתרגום עקיף רק כשאין ברירה אחרת. זו הנחיה זהירה, אבל היא מבינה את הבעיה.

מתי זה כן הגיוני

לא כל ספר נפגע באותה מידה. תרגום דרך שפת ביניים מתאים יותר כש:

• הספר נשען על תוכן ולא על לשון. ספר עיון, מדריך מקצועי, ממואר בסגנון ישיר. מה שחשוב בו הוא מה שקרה ומה שהוסבר, לא איך המשפט נשמע.
• התרגום הראשון באמת טוב. ערוך, נבדק, ואתם או מישהו שאתם סומכים עליו קראו אותו ואישרו.
• אין מתרגם ישיר טוב. עדיף תרגום טוב דרך אנגלית מאשר תרגום חלש ישירות מעברית.

והוא פחות מתאים לשירה, לספרי ילדים בחרוזים, לרומן שהקול שלו בנוי על סלנג או על עברית של תקופה מסוימת. בספרים כאלה כל שכבה נוספת מרחיקה את הקורא מהמקור. הסברנו איך לזהות ספר כזה בהאם הספר שלי קשה לתרגום.

אם בחרתם בשפת ביניים, מה לעשות

1. לסיים את התרגום הראשון קודם. לא להתחיל את הספרדית כשהאנגלית עוד בעריכה. אחרת יש שני ספרים שמשתנים במקביל.
2. לתת למתרגם השני גם את המקור. גם אם הוא לא קורא עברית, הוא יכול להיעזר בכלים או באדם שקורא, כשמשהו באנגלית נראה מוזר.
3. להעביר רשימת שמות ומונחים. איך כותבים כל שם, ומה כל מונח מיוחד אומר במקור.
4. לסמן את המקומות שבהם האנגלית התרחקה בכוונה. בדיחה שהוחלפה, שיר שנכתב מחדש, מנהג שהוסבר. שלוש שורות של הסבר יכולות לחסוך פרק שלם של פשרות.

כתבנו עוד על איך מעבירים למתרגם את הטון של הספר באיך להסביר למתרגם איך הספר צריך להישמע.

ומה עם תרגום ממוחשב

גם כלים ממוחשבים יכולים לתרגם ישירות מעברית לספרדית, בלי לעבור דרך האנגלית. אם אתם משתמשים בשירות כזה, שאלו אותו מה הוא עושה בפועל: מתרגם מהמקור, או עובר בדרך דרך אנגלית. אבל השאלה העקרונית נשארת: גם כשמחשב מתרגם מתרגום, הוא יורש את ההחלטות של התרגום הראשון. אם יש לכם אפשרות לתרגם מהמקור, בדרך כלל עדיף.