חגים, אוכל ובדיחות: מה עושים עם רפרנסים תרבותיים בתרגום
כשספר עובר לשפה אחרת, יש בו דברים שהקורא החדש פשוט לא יכיר: חג, מאכל, בדיחה או מוסד מקומי. יש שתי דרכים להתמודד עם רפרנסים תרבותיים בתרגום: להשאיר אותם ולתת לקורא להבין מההקשר, או להחליף אותם במשהו שמוכר לו. אין דרך אחת נכונה. יש דרך שמתאימה לספר שלכם, וכדאי להחליט עליה לפני שהתרגום מתחיל, לא באמצע.
מה נחשב רפרנס תרבותי
כל דבר שקורא ישראלי מבין בלי לחשוב, וקורא מאמסטרדם או ממדריד לא. כמה דוגמאות מספר עברי טיפוסי:
- חגים ומנהגים. ארוחת שישי, סופגניות בחנוכה, מדורות בל"ג בעומר.
- מוסדות. מילואים, קיבוץ, בגרויות, ועד בית.
- אוכל. שקשוקה, בורקס, ארטיק בחוף.
- ביטויים. "על הפנים", "סבבה", "יאללה", "חבל על הזמן".
- בדיחות שנשענות על מילה. משחקי מילים, שמות עם משמעות, חרוזים.
- הקשר משותף. שיר שכולם מכירים, פרסומת ישנה, תוכנית ילדים.
חלק מהדברים האלה הקורא ינחש מההקשר. חלק ישאירו אותו מבולבל. וחלק, כמו בדיחה על מילה, פשוט לא יעבדו אם יתורגמו מילה במילה.
הדרך הראשונה: להשאיר
המתרגם משאיר את המקור ונותן לקורא להבין מההקשר. הגיבורה אוכלת סופגנייה בחנוכה, והקורא הצרפתי אולי לא יודע מה זה, אבל הוא מבין שזה מאכל של חג ושהוא מתוק.
היתרון: הספר נשאר במקום שלו. הקורא מרגיש שהוא קורא ספר מישראל, וזה חלק מהקסם. רוב הקוראים של ספרות מתורגמת בוחרים בה בדיוק בשביל זה.
כשצריך, מוסיפים הסבר קטן בתוך המשפט עצמו. במקום "הוא יצא למילואים", אפשר לכתוב משהו כמו "he left for his annual reserve duty". כמה מילים, בלי הערת שוליים, והקורא ממשיך.
הדרך השנייה: להתאים
המתרגם מחליף את הרפרנס במשהו שהקורא החדש מכיר. בדיחה על מילה בעברית מוחלפת בבדיחה אחרת שעובדת בשפה החדשה. יחידות מידה מומרות. שיר ילדים מוכר מוחלף בשיר ילדים מוכר שם.
היתרון: הקורא מרגיש את מה שהקורא המקורי הרגיש. הוא צוחק באותו מקום, מתרגש באותו מקום, ולא נעצר.
החיסרון: אם מגזימים, הספר מאבד את המקום שלו. גיבורה מתל אביב שאוכלת פתאום עוגיות חג מולד מרגישה מזויפת.
איך מחליטים: לפי סוג הספר
| סוג הספר | בדרך כלל | למה |
|---|---|---|
| ממואר, רומן היסטורי | משאירים | המקום והתקופה הם חלק מהסיפור |
| רומן עכשווי | משאירים, עם התאמות קטנות | הקורא רוצה להרגיש את ישראל, לא ללמוד עליה |
| ספר ילדים | לפעמים מתאימים | ילד לא יעצור כדי להבין מושג זר |
| הומור וסאטירה | לרוב מתאימים | בדיחה שצריך להסביר כבר לא מצחיקה |
| ספר הדרכה או עיון | מתאימים | יחידות, מוסדות ודוגמאות צריכים לעבוד אצל הקורא |
הטבלה היא נקודת התחלה, לא חוק. גם בממואר יש בדיחה אחת שצריך להתאים, וגם בספר ילדים יש מאכל ששווה להשאיר. כתבנו יותר על ההבדלים בין סוגי ספרים בלכל ספר מסלול תרגום אחר.
מה עם הערות שוליים ומילון בסוף הספר
הערות שוליים שוברות את הקריאה. ברומן, קורא שצריך לרדת לתחתית העמוד כל שלוש שורות יפסיק לקרוא. ברוב המקרים הסבר קצר בתוך המשפט, או פשוט אמון בקורא, עובדים טוב יותר.
מילון קצר בסוף הספר יכול לעבוד בספר שיש בו הרבה מילים חוזרות, כמו ממואר שמשתמש שוב ושוב במונחים מהצבא או מהקיבוץ. מי שרוצה, מציץ. מי שלא, ממשיך.
מה לעשות לפני שהתרגום מתחיל
שלושה דברים ששווה לעשות מראש:
- החליטו על הכיוון הכללי. האם הספר צריך להרגיש ישראלי, או להרגיש מקומי לקורא? משפט אחד מספיק.
- סמנו את המקומות הקשים. בדיחות על מילים, שמות עם משמעות, שירים ומושגים שחוזרים לאורך הספר. רשימה קצרה תחסוך למתרגם ניחושים.
- השאירו את ההחלטות הקטנות למתרגם. אחרי שהכיוון ברור, מתרגם טוב יודע מתי להשאיר ומתי להתאים.
אם אתם לא בטוחים איך להעביר למתרגם את הכיוון, כתבנו על זה באיך אומרים למתרגם איך הספר צריך להישמע. ואם אתם רוצים לראות את ההחלטות האלה בפועל לפני שמתחייבים, פרק לדוגמה יראה לכם מהר מאוד אם הכיוון נכון.
שאלות נפוצות
מה זה רפרנס תרבותי בתרגום?
כל דבר בספר שקורא מהתרבות שלכם מבין מיד, וקורא ממקום אחר לא: חג, מאכל, תוכנית טלוויזיה, מוסד כמו קיבוץ או מילואים, ביטוי, או בדיחה שנשענת על מילה. אלה המקומות שבהם המתרגם צריך להחליט מה לעשות.
עדיף להשאיר את הרפרנסים המקוריים או להחליף אותם?
תלוי בספר. בממואר, ברומן היסטורי ובכל ספר שהמקום הוא חלק מהסיפור, בדרך כלל משאירים ומסבירים בעדינות. בספר הדרכה, בספר ילדים או בהומור, לפעמים עדיף להתאים לקורא החדש.
צריך להוסיף הערות שוליים לכל מושג לא מוכר?
לרוב לא. הערות שוליים עוצרות את הקריאה ברומן. עדיף הסבר קצר שנשזר במשפט עצמו, או לתת להקשר לעשות את העבודה. ברוב המקרים הקורא מבין מספיק גם בלי להבין הכול.
מי מחליט, אני או המתרגם?
ההחלטה העקרונית היא שלכם, כי זה הספר שלכם. כדאי לתת למתרגם כיוון לפני שהוא מתחיל: האם הספר צריך להרגיש ישראלי או להרגיש מקומי לקורא. את ההחלטות הקטנות, מילה אחרי מילה, עדיף להשאיר לו.