האם צריך דובר שפת אם שיעבור על התרגום

כן — ובעיקר לא כדי לתפוס שגיאות. קורא בשפת אם הוא האדם היחיד שיכול להגיד לכם אם הספר נשמע כמו ספר או כמו תרגום, וזה בדיוק ההבדל שקובע אם קוראים ממשיכים לפרק השני.

זה גם השלב הזול ביותר בכל התהליך, ולעיתים קרובות הראשון שמוותרים עליו.

מה הוא תופס שאף אחד אחר לא תופס

תרגום יכול להיות נכון לחלוטין ועדיין לא לעבוד. הנה סוגי הדברים שרק אוזן מקומית שומעת:

משפטים שאיש לא היה אומר. נכונים דקדוקית, ברורים לגמרי, ופשוט לא נאמרים ככה. זה הסימן הכי נפוץ של טקסט מתורגם, וקורא מקומי מזהה אותו בשנייה.

רמת נימוס לא נכונה. בעברית פונים לזר בגוף שני פשוט. בשפות אחרות יש הבדל בין פנייה מנומסת לפנייה קרובה, ובחירה שגויה הופכת דמות אחת לחצופה ואחרת לקרירה — בלי שאף מילה שגויה.

הומור שנפל. בדיחה מתורגמת נכון היא לא בדיחה. מישהו צריך להגיד לכם שבעמוד 60 היה אמור להיות מצחיק.

שמות שנשמעים מוזר. שם שנקרא יפה בעברית עלול להישמע כמו מותג של חומר ניקוי בשפה אחרת. הרחבנו על זה בלמה שמות משתנים בספרים מתורגמים.

איך מבקשים את זה נכון

הטעות הנפוצה היא לשלוח קובץ ולכתוב "תגיד לי מה דעתך". התשובה תהיה "יפה מאוד", והיא לא תעזור.

תנו שלוש הוראות במקום:

1. אל תתקן שגיאות כתיב ופסיקים. זה לא התפקיד.
2. סמן כל מקום שבו עצרת כי המשפט נשמע מוזר, גם אם אתה לא יודע להסביר למה.
3. אחרי כל פרק, ענה במשפט אחד: האם זה נשמע כמו ספר שנכתב בשפה הזאת?

השאלה השלישית היא זו שמחזירה את המידע האמיתי. הרחבנו על השיטה באיך לבדוק תרגום בשפה שאתם לא קוראים.

כמה זה צריך להיות

אם יש לכם תקציב וזמן, קריאה מלאה. אם אין, קריאה של שלושה פרקים תופסת את רוב הבעיות, כי בעיות בטקסט מתורגם הן כמעט תמיד חוזרות — אותה בחירה שגויה נעשית שוב ושוב.

תבחרו את הפרק הראשון, פרק אחד מהאמצע והפרק האחרון. הראשון כי שם קוראים מחליטים, האמצעי כי שם הסגנון מתייצב, והאחרון כי שם נמצאת הסצנה שהכי חשוב לכם שתעבוד.

מי לא מתאים לתפקיד

שני סוגי אנשים, שדווקא נראים כמו בחירה טובה.

הראשון: ישראלי שגר בחו״ל שנים רבות ומדבר את השפה מצוין. הוא יבין הכול, וזו בדיוק הבעיה — הוא יבין גם משפט שנשמע מתורגם, כי הראש שלו ממילא חושב בעברית ומשלים את הפער בלי לשים לב.

השני: מישהו שאוהב אתכם. אדם שרוצה שתצליחו יקרא בעין טובה ויגיד שהכול נהדר. תבקשו את זה דווקא ממישהו שאין לו סיבה לחמוק מתשובה לא נוחה, ותגידו לו במפורש שאתם מחפשים בעיות ולא מחמאות.

למה זה נחשב סטנדרט ולא פינוק

הנקודה הזאת אינה שלנו. אגודת הסופרים האמריקאית ניסחה סעיף חוזה מומלץ שקובע שאם משתמשים בכלים אוטומטיים בתרגום, מתרגם אנושי צריך לשלוט בתוצאה ולאשר כל מילה.

זה ניסוח חוזי, וסופר עצמאי לא מנהל משא ומתן עם אף אחד. אבל העיקרון שמאחוריו נכון גם למי שעובד לבד: בסוף התהליך צריך אדם שקרא, והבין, ואישר.

זה יכול להיות מתרגם, עורך, או קורא אחד טוב. מה שלא כדאי הוא שהאדם היחיד שאישר את הספר בשפה החדשה יהיה מי שלא קורא אותה. שאר השאלות בשלב הזה נמצאות בשאלות נפוצות.